רדי חיפה אל המישור, מי יתן ותתפתחי להיות רקמה אורבנית, הליכה, מעורבת, תוססת. ממערב ים, ממזרח כרמל, וקצבך כמקצב הנחלים השוצפים בחורף אל ליבך הפתוח, אלי ים.

אני רוצה עבורך כל כך הרבה, רואה בעיני רוחי איך את מתפתחת וגדלה. 

אבל איך אדע דווקא אני מה נכון עבורך? ולו הייתי יודעת היום, האם נכון הדבר גם מחר?

את הרי משתנה כל רגע, ואת יכולה להיות אלף דברים, בעצם את יכולה להיות כל מה שתרצי...

 

כיצד ניתן להפנות לחצי פיתוח למישור אך להימנע מתכנון ריכוזי וסטטי? פרויקט זה מבקש לנסח מנגנון הרותם את הכוח המבוזר והתגובתי של העיר להליך התכנון. מנגנון הנשען על פירות מחקרם של פרופ' יובל פורטוגלי ופרופ' נורית אלפסי -"עיר בארגון עצמי" המציע פרדיגמה חדשה-ישנה. הפרויקט מדגים ומרחיב את היריעה, ומציע מסגרת סטטוטורית מבוססת נוף ונתונים. מסגרת זו מעגנת את הנוף כשכבה הבסיסית של המשחק העירוני, ואת היחסים בין האלמנטים בעיר, ככללי המשחק.